אני מרכז שלי – מחקר ותהייה

מאמר זה מכאיב ומומלץ לקריאה רק למי שזז באי נוחות במקומו מאז שהוא זוכר את עצמו או מתי שהוא במהלך חייו, כשהוא מביט סביבו ותוהה מה העניין, בשביל מה ואיך.

הוא מתבסס על גילוים שלי, נכון לעכשיו, מתוך מחקר ותהייה בהנחיית מי שכבר עברו דרך דומה בעצמם. המחקר עודנו מתנהל ברגעים אלה ממש ואמור להימשך לעד.

אז בטרם אשתף בגילויים שלי חשוב לזכור שבמחקר המדעי אין מקום להשערות שלא ניתנות לאישוש. במחקר המדעי יש מקום רק לתוצאות אמפיריות, שניתן למדוד אותן באמצעי ממשי כלשהו.

שם המחקר הוא: החיים שלי.

ישנם משתנים תלויים ובלתי תלויים. יש תצפיות ומדידות.

נושא המחקר: מהי המהות של החיים ומה מטרתם.

הגילוי המשמעותי ביותר שהגעתי אליו הוא שאני מרכז ההוויה של החיים שלי, אך לא כמטרה אלא כאמצעי.

נולדתי בעולם הזה כשאני מצוידת בגנטיקה ספציפית, משפחה בעלת מבנה ספציפי, מיקום גיאוגרפי מסוים ועוד כמה משתנים בלתי תלויים אחרים. אילו נולדתי עם גנטיקה אחרת, משפחה אחרת, מיקום גיאוגרפי אחר, חיי היו מתפתחים באופן שונה לחלוטין. זוהי עובדה מדעית ידועה שהוכחה באלפי מחקרים אמפיריים שונים.

במשך חיי נכנסו לתמונה אין ספור משתנים חדשים ומתחלפים שערבבו את הקלפים ויצרו תוצרים שהפכו אותי למי שאני היום מבחינה ביולוגית, פיזית, חברתית, תרבותית והשכלתית. כל אחד מהמשתנים האלה יכול היה להניב תוצאות שונות למי שאני היום.

כל עוד יימשכו חיי, ימשיכו משתנים אלה להשתנות ולשנות את מהותי.

שאלת מחקר: האם הנני תוצר נסיבתי של כל המשתנים בצורה אקראית בלבד?

· אם התשובה היא "כן", אז כאן נגמר המחקר. אין מה לחקור עוד. מדובר בסך הכל בגוף בעל מבנה כימי-ביולוגי מסוים שמבנהו הוכתב מראש על פי כרומוזומים וגנים, שנסיבות בלתי נשלטות מסובבות באקראי לכאן ולכאן, וסופו להתפורר עד עפר, היה כלא היה.

תהייה 1: אם כך, מה הצורך בהתפתחות הגוף הביולוגי שעל פי כל הסימנים התפתח מאבותיו הקופיים? מה מטרת התפתחותו אם בסופו של דבר, כעבור ממוצע חיים של 70 שנה, יגמור באותו מצב פיזי קיומי כמו אבותיו הקופיים? האם גם זה אקראי ובלתי נשלט?

· אם התשובה היא "לא" אז כאן מתעוררות שאלות מחקר רבות ומסועפות.

תהייה 2: אם נסיבות בריאתו של הגוף הכימי-ביולוגי הזה אמורות להוביל למימוש מטרה מוגדרת וספציפית (להבדיל ממטרה אקראית של חיים ברמה הביולוגית בלבד כמו כל בעל חי), מדוע לא ברורה מטרת קיומו מעל לרמה הגופנית? מדוע אינני יודעת, או מיודעת, באופן חד משמעי וברור מה המשימה שעליי לממש בחיי?

בשלב הזה של המחקר הבנתי שעליי למצוא מקור מהימן שבאמצעותו אוכל לפענח מה המשימה שנועדה לי בחיים האלה, אם יש כזאת. חיפשתי במקורות שונים, מבית ומחוץ, מחוקרים עתיקים ועד חוקרים בני ימינו.

רבים מהממצאים מימשתי כדי לאשש את אמינותם ותוקפם, אך מהימנותם הייתה חלשה ולא החזיקה ברמה שיכלה לאפשר המשך מחקר שמתנתק מתהייה מס' 1. בסופו של דבר תמיד חזרתי לקיום הכימי-ביולוגי כמו כל בעל חיים אחר, ולכל היותר גיליתי שאותו בעל חי שאנו קוראים לו "גוף" בא לחיות במרדף אין סופי אחר תענוגותיו. כל תיאוריה בקטגוריות של נפש ורוח שנבדקה גילתה מטרה ברורה ופשוטה – לשפר את חיי בעל החיים שלי (הגוף) להנאה מירבית – העצמה אישית, הרגשה טובה, הרפייה, מימוש התענוגים, וכיוצ"ב. האמצעים לאישוש: ללמוד, לטייל, להכיר בני אדם, לרקוד, לשחק, לצחוק, לבלות, לאכול בריא, לעשות ספורט, להיות יפה, לעשות סקס, והרשימה עוד ארוכה.

מסקנת ביניים: אם בכך הושגה מטרת הקיום, אז פירוש הממצא הוא שהקיום בחיים שנמשכים 70 שנה בממוצע מיועד לחיות חיים של בעל חי משופר לעומת אבותיי הקופיים.

הערכה: במחקר המדעי, כאשר הממצאים אינם מספקים תוצאות חד משמעיות שאינן מעוררות תהיות, ניתן לומר שהמחקר הסתיים. אך הגילוי על פיו חיי הם חיי קוף משופרים שמטרתו לחפש הנאות פיזיות-ביולוגיות-כימיות, הותירה שאלה מהותית שטרם ניתנה לה תשובה – בשביל מה? האם שוב נחזור לאקראיות, לחור השחור של הקיום הסתמי והריקני חסר התכלית והנסיבתי? אם אכן כך הדבר, למה זה לא מרגיש שלם ושולט אי שקט פנימי שמחייב להמשיך ולהרחיב עוד את גבולות המחקר?

בשלב זה הבנתי שדרגת הגוף והנפש אינם מספקים תשובה לאין ספור של הוכחות לקיום דבר בלתי ידוע ונסתר שדוחף את האנושות להתפתחות מעבר להנאות הגוף והנפש מאז נבראה.

תהייה 3: אם קיים כח שמחייב את האנושות להתפתח מעבר לקיום הפיזי-ביולוגי-כימי של האבות הקופיים ואפילו האבות האנושיים של המאות הקודמות, מתעוררות השאלות:

לעבר מה? מה התכלית?

מהו אותו כח?

ובעיקר: למה הוא מסתתר? למה הוא לא פועל באופן גלוי ומציג בפניי באופן חד משמעי את הכלים לגילוי?

מה שגיליתי בבדיקת שאלות אלה הוא שיטה ששמה הבינלאומי הוא "רוחניות". רוחניות איננה מתקיימת ברמת העולם הזה בו אנחנו חיים, בתוך החושים הבהמיים שלי, בגוף הביולוגי שלי, ברצונות שלי להנאות ותענוגים היומיומיים שלי, אלא במישור מקביל אך נפרד, שעוטף את חיי.

מבין כל המקורות שחקרתי במשך 50 שנה, מצאתי ששיטת הרוחניות ששמה "חוכמת הקבלה", (שמטרתה לפתח את האדם הבהמי לישות בעלת הבנה גבוהה של קיום מחוץ לתחושות הגופניות שלו, כדי שיוכל "לקבל" שפע של אהבה וחיבור לכל יצור חי, לצורך קיום שטרם נגלה לאדם) היא החוכמה שנותנת לחיי את המהות האמיתית והתשובה המלאה לקיומי.

עצם הרצון הגדול והחיפוש הבלתי פוסק לגלות את הקיום הרוחני, מגדל בפנימיותי את השאיפה וחושף בפניי תובנות, הארות שאינן בשליטתי, שהרי אין לי יכולת לקבוע מתי הן מגיעות אליי, ולכן המסקנה היא שהן מועברות אליי על ידי אותו כח שאינני חשה בו בחושים הגופניים שלי, אלא באיזה חוש שאין לי מודעות מספקת לגביו והוא מטרת החיים שלי – לגלות את אותו חוש שכבר נמצא בי, איך הוא פועל, כדי שאוכל להתחיל את הקיום הנעלה יותר של מהותי. וזאת הסיבה שעליי לערוך את המחקר – כדי לגלות אותו. בי.

כיוון שמדובר במחקר, מדידה אמפירית פירושה שניתן לשחזר את הניסוי ואם מקבלים כל פעם מחדש את אותה תוצאה, זה מצביע על מהימנות ותוקף המחקר.

ככל שאני ממלאה בדייקנות אחר ההנחיות של מי שכבר עברו את הדרך הזאת, וגילו את מה שעליי לגלות, בתרגילים כאלה שנקראים "יציאות" ו"כניסות", או עליות וירידות, אני מגלה שוב ושוב את אותה הרגשה. לא אחרת, לא שונה, אלא אותה אחת, שמהווה מגדלור המראה לי לאיזה כיוון עליי להמשיך לחתור בתוך הים הסוער, בחור השחור של חוסר המודעות מעל הקיום הגופני.

על כן, כפי שאמרתי – הגילוי שלי הוא שאני מרכז ההוויה, הכל מעובד בתוכי, במוחי השכלי, בלבי הרגשי, ובנקודה רוחנית שעליי לטפח ולגדל.

זאת מהות הקיום, זאת תוצאת המחקר שלי. תוצאת ביניים. הדרך עוד ארוכה. אני בדרך.