המרוץ למצוינות

תחושות מעורבות מילאו את ליבי כשהייתי מתבוננת בילדים הטיוואנים, החמודים להפליא, פוסעים לבית הספר או חזרה הביתה.  תלבושת אחידה מכף רגל ועד ראש; גרביים לבנות, נעליים שחורות, ג'קט וחולצה לבנה מגוהצת להפליא. חצאיות לבנות ומכנסיים לבנים ולסיום,  תיק גב עם שם בית הספר שכמובן זהה לכולם. וכמעט שכחתי לציין שהבנות חייבות לאסוף את שיערן עם גומיות שחורות. ממש נראה כמו מפעל יצור, עד שקשה להבחין שמאחורי העטיפה החיצונית קיים ילד עם עולם פנימי עשיר, מיוחד ומגוון. כמה אהבתי להתבונן בהם.  

"מלמדים אותנו להצטיין", אמר אחד מידידיי המקומיים. "ממש דורשים להצטיין בהכול! ואם לא מספיק בשעות בית הספר, שגם כך עמוסים ביותר, אחה"צ כמעט כל ילד וילדה נמצאים בחוג מוסיקה ומחשבים", המשיך והסביר. מן תחושה שיש דרישה מכל תלמידי ותלמידות האי הקטן, להצטיין! וזאת למה? כדי להתקבל לאוניברסיטה נחשבת. 

"ומה קורה כאשר מתקבלים לאוניברסיטה כל כך נחשקת" ? שאלתי. "כשמתקבלים, הלחץ יורד, אוניברסיטה זה זמן מצוין להקדיש לחיי חברה, ולהפחית קצת מהלחץ, אבל בהחלט לומדים הרבה ויש תחרות בין הסטודנטים. כל אחד רוצה להצליח". כך ענה ידידי הטיוואני. 

מדהים. 

איך כולם רוצים להצליח, לשאוף להשכלה גבוהה שתוביל למשרה מכובדת. להתברג בחברה, להשפיע ועם בוא הזמן, לשאוף ליותר גבוה. רצון האדם לעולם לא ישקוט. 

האם הטיוואנים מיוחדים או שכלל העמים והאנושות חיים באותה תבנית? על פניו נראה שכולנו אותו דבר, כל עם וכל חברה פועלת על פי עקרונותיה והמסורת שלה. אם בחקלאות, אומנות, ספורט על כל ענפיו, ואם במיצוי תענוגות החיים או בלצבור נכסים וכסף. 

ישנם מסורות שמקדשות את המנוחה וישנם שמקדשות את התנועה. ישנם עמים שמצוינים בבטחון והיי טק למשל, כמו מדינתנו הקטנה, וישנם עמים שכל שאיפתם היא שליטה כלכלית בעולם. 

 איזה טבע יש לאדם. שואף כל הזמן לעוד ועוד, רוצה להצליח בחיים הקצרים הללו וזה דבר בהחלט מבורך, אך האם המרוץ האינסופי למצוינות מכוון למטרה שבאמת תוביל אותנו לחיים טובים? כמו שזה נראה היום, המירוץ למצויינות מוביל לתחרותיות אדירה, לרמיסת איש את רעהו למלחמות בין מדינות, לפוליטיקה זולה ולפגיעה אנושה בטבע. 

אולי נעצור לרגע ונחשוב, באמת נחשוב לאן לוקחת אותנו הנטייה הטבעית שלנו למצוינות ואיך ניתן לכוון את המרוץ למצוינות שטבוע באנושות ולא מבחירה, לעתיד באמת טוב. עתיד שבו לא יוכל אפילו לא אדם אחד על הכדור שלנו לטעון או לחשוב שהוא קורבן או נחות מבן אנוש אחר בעולם ושכל אדם בעולמנו ישאף לגלות את כל כישרונותיו ויכולותיו ולממש אותם למען הכלל.  

איזה מרוץ אדיר זה יכול להיות כמו שאומר ערן שיוביץ